מתי לומדים ל…

כל תקצירי הסבתא…

 תקציר-סבתא של המאמר מאת דרור דותן, גיא עלמני ומיטל נורמן

The development of number reading:
Fifth-grade children show adult-like visual analysis of digit strings

 

באחד המחקרים הקודמים שלנו (סיפרתי עליו כאן) גילינו שילדים בכיתה ג’, ואפילו בכיתה ד’, עדיין לא קוראים מספרים רב-ספרתיים היטב, ועושים הרבה טעויות. זה היה קצת מפתיע: כמבוגרים, אנחנו נוטים לחשוב שלקרוא מספרים זה פשוט וקליל, כמעט לא דורש חשיבה, אבל המחקר הזה הראה שזה לא ממש ככה.

במחקר שאספר לכם עליו עכשיו, הגיעה הפתעה הפוכה: ילדים בכיתה ה’, רק שנה מבוגרים יותר מהילדים במחקר הקודם, קראו מספרים ממש טוב – כמו מבוגרים, ואפילו יותר טוב ממבוגרים!

אז מה קרה פה? האם הילדים פתאום עשו קפיצת מדרגה ענקית תוך שנה אחת?

או שאנחנו מפספסים פה משהו?

 

מה שפיספסנו פה הוא שקריאת מספרים היא בעצם מטלה קוגניטיבית מורכבת. נכון, היא יחסית קלה לביצוע (לפחות אצל מבוגרים), אבל היא עדיין מורכבת מבחינה קוגניטיבית – כלומר דורשת הרבה מנגנונים במוח (כתבתי על זה כאן). זה די דומה להרבה מטלות אוטומטיות אחרות: למשל, רובנו הולכים די בקלות, אבל זו מטלה סופר מורכבת מבחינה קוגניטיבית.

בקריאת מספרים, יש מנגנונים ויזואליים, שאחראים לעבד את רצף הספרות, ומנגנונים מילוליים, שאחראים ליצור את רצף המילים המתאים. המחקרים הקודמים, עם ילדים בכיתה ג’ ו-ד’, התמקדו בעיקר בעיבוד המילולי, ולעומת זאת במחקר הנוכחי התמקדנו בעיבוד הוויזואלי. כלומר, ייתכן שהפער בביצועים בין 2 המחקרים נובע, לפחות באופן חלקי, מכך שהם בדקו מנגנונים קוגניטיביים לא לגמרי חופפים.

 

איך דאגנו לא להתמקד בעיבוד מילולי?

המחקר הקודם (ומחקרים נוספים) הראה שחלק מהמספרים, עם מבנה מילולי קצת יוצא דופן, קשים במיוחד לקריאה. לדוגמה, מספרים עם 0 הם יוצאי דופן מבחינה מילולית, כי בניגוד לשאר הספרות, את 0 לא אומרים בקול. אז במחקר הנוכחי, לא השתמשנו בספרה 0.

כשהגבלנו את רשימת המספרים בניסוי באופן זה, ראינו שבעצם ילדים קוראים טוב לפחות כמו מבוגרים. אז נכון, יכול להיות שהילדים עשו קפיצה התפתחותית בין כיתה ד’ לכיתה ה’, אבל במקביל לכך, ייתכן גם שחלק מהקושי שראינו במחקר הקודם היה קשור ספציפית למספרים עם צורות מילוליות יוצאות-דופן, וברגע שאנחנו מוציאים את המספרים האלה מהמשחק, ילדים קוראים די טוב כבר בכיתה ה’.

כמו שאמרתי קודם, הילדים קראו אפילו טוב יותר ממבוגרים – כלומר עשו פחות טעויות. איך זה ייתכן? הסבר אחד אפשרי הוא שבמחקר שלנו היו מספרים בני 4-5 ספרות, כאמור בלי 0, כלומר מספרים כמו 49,238, וילדים בביה”ס היסודי פשוט יותר מיומנים בקריאת מספרים כאלה כי הם נתקלים בהם כל הזמן. נסו לחשוב: מתי היתה הפעם האחרונה בה אתם הייתם צריכים לקרוא בקול מספר כזה?

 

ואיך התמקדנו בעיבוד הוויזואלי?

כדי לעשות זאת, בדקנו לא רק כמה טעויות הילדים עשו, אלא גם באיזה אופן הם קראו את המספרים. זה היה רעיון של גיא ומיטל, שתי סטודנטיות שלמדו אצלי בקורס סמינר בתואר שני בלקויות למידה. בקורס למדנו שאצל מבוגרים, מנגנוני העיבוד הוויזואלי “סורקים” את רצף הספרות משמאל לימין (כאן המחקר שמראה זאת). גיא ומיטל טענו, ובצדק, שממש לא מובן מאליו שזה יהיה המצב גם אצל ילדים דוברי עברית: בעברית קוראים טקסט מימין לשמאל, אז אפשר לשער שאצל ילדים, מנגנוני העיבוד הוויזואלי אולי יתקשו להפנים שצריך לקרוא אותיות מימין לשמאל אבל מספרים משמאל לימין. הן גם אמרו, שוב בצדק, שאפשר אפילו למצוא רמזים אמפיריים לאינטואיציה הזאת: ילדים צעירים דוברי עברית נוטים להתבלבל בסדר הספרות, כלומר לקרוא מספר כמו 23 בתור “שלושים ושתיים” (גם הבת הפרטית שלי עשתה טעויות כאלה בגיל צעיר), ואולי זה קשור לכיווניות של העיבוד הוויזואלי.

כדי לבדוק את כיוון הסריקה, אימצנו טריק ששימש אותנו גם במחקר קודם, עם מבוגרים. הראינו את המספר לזמן קצר בלבד (עשירית שניה) והילדים קראו אותו בקול. בזמן כה קצר, המערכת הוויזואלית לא מספיקה לתפוס את כל הספרות, אז אם היא מעבדת ספרה מסוימת בשלב מוקדם יחסית, הסיכוי להספיק לעבד אותה לפני שהיא תיעלם גבוה יותר מאשר ספרה שמעבדים מאוחר יותר. כלומר, אם העיבוד הוויזואלי “סורק” את הספרות משמאל לימין, אנחנו אמורים לראות זיהוי טוב של הספרות הראשונות, משמאל, וזיהוי הולך ופוחת של הספרות ככל שמתקדמים ימינה במספר. תרשים 1 מראה שזה בדיוק מה שראינו אצל הילדים (תתעלמו מ-2 הספרות הקיצוניות – הן תמיד קלות יותר לזיהוי כי לכל ספרה כזאת יש רק “ספרה שכנה” אחת ולא שתיים).

אנחנו מבינים מכך שאצל ילדים בכיתה ה’, העיבוד הוויזואלי של הספרות הוא סדרתי משמאל לימין – בדיוק כמו אצל מבוגרים. כלומר, ילדים לא רק קוראים מספרים טוב כמו מבוגרים, אלא גם מראים מאפיינים דומים של מנגנוני העיבוד הוויזואלי.

 

אז מה למדנו מהמחקר הזה?

המחקר הזה מראה לנו שחלקים משמעותיים ממנגנוני העיבוד הוויזואלי של ילדים כבר פועלים באופן בוגר בכיתה ה’. מתי בדיוק התפתחו – אנחנו לא יודעים, כי לא בדקנו אותם בגילאים צעירים יותר. אבל כאמור, אנחנו יודעים שילדים צעירים דוברי עברית נוטים לפעמים לקרוא מספרים בסדר הפוך, וייתכן שזה נובע מכך שהעיבוד הוויזואלי שלהם עדיין לא התפתח דיו.

האם העיבוד הוויזואלי מתפתח מהר יותר מהעיבוד המילולי, ובאמת זה ההסבר ל”קפיצה” הגדולה שראינו בין כיתה ד’ לכיתה ה’? גם את זה אנחנו עדיין לא יודעים. כדי לברר זאת, נצטרך לעשות ניסוי זהה על ילדים בכיתה ד’ ובכיתה ה’. נכון לעכשיו, עדיין לא עשינו זאת.

בעיניי, זה הלקח המעניין ביותר מהמחקר הזה: אין תשובה אחת לשאלה “מתי ילדים לומדים לקרוא מספרים”, כי קריאת מספרים אינה יכולת אחת אלא אוסף של מנגנונים ותתי-יכולות, שיכולים להתפתח בקצב שונה. בעצם, זה נכון להרבה יכולות מורכבות אחרות. תחשבו למשל על נגינה בפסנתר, שדורשת לקרוא תווים, קואורדינציה של האצבעות, קצב, הבעה מוזיקלית. או על בישול, או נהיגה, או הרבה פעילויות אנושיות אחרות. כולן יכולות מורכבות, ולגבי כולן, השאלה מתי לומדים את זה היא לא “שאלה קשה” אלא שאלה חסרת משמעות.

 

מעניין? המאמר המלא כאן.